הרקע לסיפור- יצחק נשא לאישה את רבקה בהיותו בן 40. רבקה הייתה עקרה עד שיצחק התפלל לה' וה' נענה לבקשתו.
1. עקרות או פריון הנם תלויים ברצון ה'.
2. עקרות היא עונש מאלוהים לאישה- ההדגשה שה' נענה לתפילת יצחק (ולא לתפילת רבקה) רומזת לתפיסת המחבר, לפיה עקרותה של רבקה היא עונש מאלוהים לרבקה.
רבקה סובלת בהריונה הקשה, העוברים שבבטנה לוחצים זה את זה והיא מגיבה במשפט קטוע: "ותאמר אם כן למה זה אנוכי?" ופונה לברר עם ה' מהי הסיבה לסבלה.
1. "למה זה אנוכי חיה?"- אני רוצה למות מרוב סבל...
2. "למה זה אנוכי הרה?"- אם הייתי יודעת שאסבול כל כך לא הייתי מבקשת להיות בהריון.
ה' מתייחס בתשובתו לרבקה הן לעתיד הקרוב והן לעתיד הרחוק-
1. עומדים להיוולד לך תאומים ("שני גויים בבטנך").
2. התאומים יהיו אבות לשני עמים ("שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו").
3. עם אחד יהיה חזק יותר מהעם השני: עמו של הבן הצעיר ישעבד את עמו של הבן הגדול ("לאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר").
שני גויים בבטנך
ושני לאומים ממעיך יפרדו - תקבולת נרדפת
לאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר - תקבולת משלימה
הנבואה לעתיד הקרוב מתגשמת כעבור מס' שבועות ורבקה אכן יולדת תאומים. הנבואות לעתיד הרחוק יתגשמו מאות שנים לאחר מכן- עם ישראל (צאצאי יעקב) אכן ישעבד את ממלכת אדום (צאצאי עשו).
עשו הוא אדמוני, כלומר ג'ינג'י, וכולו מכוסה שיער, כאילו גופו מכוסה סמעיל צמר כבשים. אין הסבר לשם עשו, אך יש הסבורים שעל סמך מילה דומה בערבית, פירוש השם "עשו" הוא "שיער".
1. צאצאי עשו הם בני העם האדומי, וממלכתם נקראת אדום והרי נאמר שעשו נולד אדמוני.
2. הממלכה האדומית נקראת גם שעיר והרי נאמר שעשו נולד שעיר.
יעקב מחזיק בעקב אחיו כאשר נולד. לא סביר להניח שתינוק אחד יוצא כאשר מחזיק בעקב אחיו, ולכן ייתכן שתיאור החזקת העקב הנו סמלי- יעקב מנסה לעכב את עשו ביציאתו מהרחם. זהו סמל למאבק הנצחי שישרור בינהם ובין צאצאיהם.
בין פס' 26 ל- 27 עברו כ- 15 שנה היות וכעת עשו ויעקב הנם נערים צעירים. עשו ויעקב אינם שונים רק בצורתם החיצונית אלא גם באופיים, בעיסוקם ובמרחב הפעילות שלהם: עשו הנו ציד, עיסוק אלים הכרוך בשפיכות דמם של בעלי חיים. יעקב הנו "איש תם ", לא אלים, עוסק בגידול הצאן והבקר ובהשגחה על רועי הצאן. עשו הוא "איש שדה", חי במרחב הפתוח ואילו יעקב "יושב אוהלים", כלומר נמצא בקרבת הבית.
יצחק אוהב (כנראה יש להוסיף את המילה "יותר") את עשו ורבקה אוהבת (יותר) את יעקב. יצחק אוהב את עשו משום שהוא ציד ומביא לו אוכל שהוא אוהב , כלומר מופיע סיבה לאהבת יצחק את בנו. בניגוד לכך, לא מופיעה סיבה לאהבת רבקה את בנה יעקב.
"ויזד יעקב נזיד ויבוא עשו מן השדה והוא עיף"- ניתן לפרש את הפועל "ויזד" בשתי דרכים:
1. "ויזד"= בישל
2. "ויזד"= תכנן בזדון, בעורמה ובכוונה.
למעשה שני הפירושים מתחברים כאן היות ויעקב בחר לבשל דווקא בעיתוי זה, כאשר אחיו חוזר עייף ורעב מהשדה. עייפות עשו נזכרת גם בפס' הבא והחזרה מדגישה את מצבו הנפשי, את אי יכולתו להתמודד בזמן זה עם מעשה המרמה של יעקב.
"ויאמר עשו אל יעקב: הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנוכי"- הפועל "הלעיטני" מתאר האכלה גסה, בכמויות גדולות. עשו כל כך רעב עד שהוא מתאר את רצונו לאכול כמו חיה. לפי פירוש אחר, מדובר בהאכלה ישירות לתוך הפה, כלומר עשו כל כך עייף עד שהוא נאלץ לבקש מאחיו שיאכיל אותו. עייפות עשו כה עצומה עד כי הוא ממש מבולבל ולא מצליח לזכור את שם התבשיל ולכן קורא לו "האדום האדום הזה". תיאור זה מציג אותו כעילג וכטיפש. בנוסף, צבע התבשיל משמש מדרש שם לעם האדומי שיצא מזרעו של עשו- "הלעיטני נא מן האדום האדום... על כך קרא שמו אדום".
יעקב מנצל את ההזדמנות שאחיו חלש ועייף ודורש ממנו למכור לו את הבכורה בתמורה לאוכל. זכות הבכורה במזרח הקדום הקנתה לבן הבכור את הזכות להיות היורש הראשי, ולפי חוקי התורה- לרשת פי שניים מירושת האחים האחרים .
פרשנים רבים סבורים שהניגוד בין עשו, שמעוניין באוכל, לבין יעקב, שמעוניין בבכורה, הוא למעשה ניגוד בין החומר לרוח. עשו משתוקק לדבר חומרי,סיפוק מיידי. יעקב משתוקק למשהו רוחני.
עשו עסוק בחושים וברגשות שלו (הוא רעב, הוא עייף) ואילו יעקב מפגין קור רוח, שיקול דעת ושליטה במצב. ניגודיות זו באה לידי ביטוי גם בפס' הבאים.
עשו מזלזל בערך הבכורה. הוא שואל שאלה רטורית- "הנה אנוכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה?". ניתן לפרש שאלה זו בשתי דרכים:
1. משום שאני ציד וזוהי מלאכה מסוכנת, אני הרי עלול למות כל יום מדי חיית טרף וייתכן מאד שבכלל לא אזכה לחיות עד מות אבי וליהנות מהבכורה. אי לכך, עדיף שאיהנה מהרגע.
2. אני כה עייף ורעב עד שאני עלול למות מרעב ואז בוודאי שלא אזכה להנות מהבכורה.
יעקב מגלה שוב קור רוח ומאלץ את עשו להישבע לו שאכן מכר את בכורתו, כדי שעשו לא יוכל לחזור בו מהחלטה זו. עשו ממשיך להיות ממוקד ברעב וממהר לפעול- "ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה". מתוך חמשת הפעלים המתארים את עשו, ארבעה מהם מתארים פעולה והרצף שלהם מדגיש את מהירות הפעולה (עשו אוכל מהר ומיד קם והולך). הפועל החמישי מתאר מחשבה- עשו בז לבכורה, אינו מכיר בערך שלה. בפס' זה המחבר מבהיר מדוע יעקב עדיף על עשו: יעקב מכיר בערך הבכורה ובאחריות הנובעת ממעמד הבכור ועשו לא מבין זאת. מי שבז לבכורה אינו ראוי לה ולכן עדיף שיעקב יהיה הבכור ולא עשו.
| עשו | יעקב | הסבר הניגודים | |
|---|---|---|---|
| צורה חיצונית | ג'ינג'י ושעיר | אין תיאור מיוחד. מראה "רגיל" | הסופר רומז שעשיו הוא חריג, "אחר" "לא משלנו", וכך קשה להזדהות איתו. |
| לידה | יצא ראשון, בכוחות עצמו | יצא אחרון, נאחז בעקב אחיו | היריבות בין האחים נרמזת הן בשלב ההריון והן בשלב הלידה. |
| מקצוע ומאפיינים | איש ציד | איש תם, עוסק בגידול הצאן והבקר | עשו הוא צייד, שופך דם למחייתו. הסופר רומז שעשו הוא אדם אלים וכך מציג אותו בצורה שלילית. יעקב, לעומתו, הוא אדם לא אלים, מטפל בצאן וקשור לבית. |
| מרחב פעילות | שדה, מחוץ לבית | "יושב אוהלים", בית | |
| יחס לבכורה | בז לבכורה | גילה כבוד לבכורה ורצון להשיגה | עשו מזלזל בבכורה גם לפני שאכל וגם לאחר מכן. יעקב, לעומתו, מבין את ערך הבכורה ושואף להשיגה בכל מחיר. |
| רגש מול שכל | משועבד לרגשותיו ולצרכיו. חושב על ההווה בלבד. | קר רוח ומפעיל שיקול דעת. חושב על העתיד ומתכנן אותו. |
התנהגות יעקב הייתה בלתי מוסרית שהרי ניצל במכוון את חולשת אחיו וקנה ממנו את הבכורה על ידי מעשה מרמה. למרות זאת, הסופר אינו מציג את יעקב כדמות שלילית וזאת בשל יחסו של עשו לבכורה. עמדת הסופר היא שמי שמזלזל בבכורה- אינו ראוי לה ובמיוחד במשפחת האבות, שהרי היורש יזכה לברכות ה' שהובטחו לאברהם וליצחק. מכיוון שעשיו אינו מכיר בחשיבות הבכורה ובאחריות הנלווית לה- הוא אינו ראוי לה ואסור שיהיה הבכור.
הסיפור מסביר מספר תופעות:
1. מדוע צאצאי עשו נקראים אדום (או בשל צבע שיערו או בשל התבשיל האדום שאכל) וגם שעיר (משום שעשיו היה מכוסה שיער בלידתו).
2. מדוע יעקב נקרא יעקב- משום שאחז בעקב אחיו בזמן הלידה.
3. מדוע יעקב נחשב ליורש הראוי למרות שלא נולד ראשון (משום שעשיו זלזל בבכורה ומכר אותה ליעקב).
4. מדוע ממלכת אדום הייתה משועבדת לממלכת ישראל (זוהי גזרה מראש של ה', עוד בימי האבות).