ה' מתגלה לאברהם באלוני ממרא (ליד חברון) בצהרי היום. יש הטוענים שמהעובדה שאברהם יושב בפתח האוהל בשעת צהרים חמה ניתן ללמוד על אדיבותו ורצונו לארח עוברים ושבים.
אברהם רואה שלושה אנשים שעומדים לידו. הוא אינו יודע בשלב זה מיהם ורק מאוחר יותר יתברר שאלו הם מלאכי ה'.
בין פס' 1 לפס' 2 ישנה סתירה היות ובפס' 1 נאמר שה' התגלה אל אברהם ולכן הקורא מצפה לאיזשהו דיאלוג בינהם ומיד בפס' 2 יש מעבר לעניין אחר והוא הגעת שלושה אנשים לאוהל אברהם. לכאורה אין קשר בין שני העניינים ונשאלת השאלה מה הקשר בין התגלות ה' לאברהם לבין בואם של שלושת ה"אנשים"?
א. התגלות ה' נעשית באמצעות שלושת המלאכים. על פי חז"ל- "שלוחי ה'- כמותו", כלומר ה' שלח שליחים לאברהם שיבשרו על הולדת יצחק והם מייצגים אותו.
ב. לפנינו שילוב של שני סיפורים (שני מקורות או שתי גרסאות לסיפור): מקור א'- אורח אחד בא לבקר את אברהם (אולי ה' עצמו), מקור ב'- שלושה אנשים ביקרו את אברהם (שלושת המלאכים). עורך הספר איחד בין שני המקורות הללו (כנראה כדי לאחד את הבשורה על הולדת יצחק עם הבשורה על הענשת סדום) וכך נוצר הבלבול בין אורח אחד לשלושה.
"וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה"- ריצת אברהם לאורחיו מעידה על רצונו הרב להכנסת אורחים, שהרי בשל גילו בוודאי שקשה לו לרוץ . למרות הקושי, אברהם רץ לקראתם ומשתחווה אליהם.
אברהם מזמין את האורחים לאוהלו. הוא מצטנע ומעניק להם כבוד בכך שמכנה עצמו "עבד" ואותם "אדונים".
פס' 3- "אדוני"= אדונים שלי, לשון רבים. "אם נא מצאתי חן בעיניך"= לשון יחיד. "אל נא תעבור מעל עבדך"- לשון יחיד. פס' 4- "...ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ"= לשון רבים.
1. אורח אחד הוא בכיר מהשניים האחרים ואליו אברהם פונה בלשון יחיד.
2. פרק י"ח מורכב משני מקורות שונים שעורך הספר איחד ביניהם.
אברהם מציע אירוח צנוע ביותר כדי לא לגרום אי נעימות לאורחיו - מציע להם רק לרחוץ רגליהם, לשבת בצל ולאכול לחם. בהמשך מתברר כי הוא נדיב ביותר באירוח שלו ומעניק להם כבוד מלכים.
ההכנות לסעודה עולות בהרבה על מה שאברהם הציע לאורחים.
1. אברהם פועל במהירות רבה- השורשים המנחים ר.ו.צ ו- מ.ה.ר מדגישים את להיטותו להכין את הארוחה במהירות, את תחושת החיפזון שלו ואת העובדה שהוא מזרז ומפעיל את כל בני ביתו כדי לכבד את אורחיו. הוא ממהר לשרה ומאיץ בה לאפות עוגות והוא רץ אל הבקר לבחור עגל לשחיטה.
2. ריבוי הפעלים ("רץ....ויקח....ויתן...וימהר לעשות....ויקח....אשר עשה....ויתן....והוא עומד...") מדגיש את עשייתו הרבה של אברהם למען אורחיו. הוא משרת אותם במסירות חרף גילו ומצבו הגופני.
א. בתחילת הפרק אברהם פאסיבי (כנראה בשל גילו, מצבו הגופני והעובדה שזוהי שעת צהריים וחם מאד) אך מרגע שהאורחים הגיעו, הוא מגלה אקטיביות רבה למענם.
ב. יש פער גדול בין מה שהציע לאורחיו לבין מה שהגיש להם. המטעמים שהגיש לאורחים הם מובחרים (עוגות סולת, בשר בקר, חמאה וחלב ) והכמויות הן גדולות ("שלוש סאים קמת סולת"= 20 ק"ג קמח).
ג. בשעת הארוחה האורחים יושבים, ואברהם עומד לידם, מוכן לשרת אותם.
הבשורה כאן, בניגוד לפרק הקודם, מיועדת לשרה ולכן האורחים שואלים את אברהם היכן שרה אשתו. אחד מהאורחים מודיע לאברהם שבעוד שנה מהיום יוולד לו בן משרה. הזמן המדוייק לקיום ההבטחה ("שוב אשוב אליך כעת חיה"= בשנה הבאה בזמן כזה) מעניק לה אמינות ותוקף לקיומה. שרה נמצאת בפתח האוהל כך שהיא יכולה לשמוע את הדברים הנאמרים: "ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו".
1. "הוא"= המלאך (האורח המבשר) עמד מאחורי האוהל ולכן לא יכול היה לראות את שרה.
2. "הוא"= פתח האוהל היה מאחורי המלאך, כלומר המלאך עמד בגבו לאוהל ולא יכול היה לראות את שרה.
משני הפירושים עולה במפורש שאם האורח היה אדם רגיל, ולא מלאך, הוא לא היה יכול לראות את שרה ולדעת כיצד הגיבה ומה מתרחש בתוך האוהל. אך על פי ההמשך הוא כן ידע....
המחבר מדגיש את זקנתם של שרה ואברהם וזאת כדי להדגיש שרק בדרך נס שרה תוכל ללדת: * המחבר מציין בפס' שהם זקנים, * מוסיף את הכינוי "באים בימים" שהוא ביטוי נרדף ל"זקנים", *המחבר מציין שהמחזור החודשי של שרה פסק ולכן כבר אינה יכולה להרות.
שרה שואלת שאלה רטורית- האם אחרי שעור גופי התבלה, התקמט מזקנה, הוא יהפוך לעור עדין, כמו של אישה צעירה? או- האם עתה, כשגופי הזדקן, יהיה לי מחזור חודשי ואוכל להרות?
למרות ששרה צוחקת בלבה ולא מדברת בקול, ולמרות שהאורחים- המלאכים אינם רואים רואים אותה, עדיין ה' יודע את מחשבותיה ונוזף על הספקנות שעולה משרה.
מדוע ה' שינה את דברי שרה שאמרה כי בעלה זקן- "ואדוני זקן" ובמקום זאת אמר שהיא העידה על עצמה שהיא זקנה- "ואני זקנתי"?
א. רש"י: "שינה הכתוב מפני השלום"- ה' שינה את דברי שרה בשל רצונו בשלום בית בין אברהם לשרה, שאברהם לא יכעס ויפגע מאשתו.
ב. ראב"ע: "והמלאך אמר אמת"- שרה אכן אמרה על עצמה שהיא זקנה ("אחרי בלותי") ולכן ה'- המלאך אמר כאן אמת, אך השמיט את דברי שרה על בעלה ("ואדוני זקן").
הכעס על צחוקה של שרה בא לידי ביטוי בשאלה רטורית המביעה את הרעיון המרכזי בסיפור והוא- האם ישנו דבר שה' אינו יכול לעשות? ה' חוזר פעמיים על ההבטחה ששרה תלד בן בעוד שנה מהיום.
שרה משקרת ומכחישה שצחקה או משום שצחוקה אכן נבע מתוך לעג או משום שחששה מכעסו של ה'. בפרק י"ז, כשאברהם הגיב בצחוק לבשורה, הוא לא ננזף ייתכן משום שצחוקו הביע שמחה או מבוכה. אפשרות נוספת- ישנם פרשנים מסורתיים שהסבירו שנזיפת ה' לשרה מהווה נזיפה לאברהם שלא עדכן את אשתו בבשורה שנמסרה לו בזמן ברית המילה.
אברהם מלווה את האורחים ביציאתם ולמעשה ממשיך להיות מארח למופת.
אברהם מוצג כאן כנביא ה' ולכן ה' משתף אותו בתוכניתו להשמיד את סדום ועמורה. מהפס' עולה כי אין סודות בין ה' לשליחו . בהמשך הפרק מעמדו כנביא מתחזק היות ואברהם מנסה להציל את התושבים כפי ששאר נביאי ה' התחננו בפני ה' לסלוח לעם ישראל החוטא.
בפס' זה חוזרות שתי ברכות שה' כבר ברך את אברהם בהן בפרק י"ב:
"ואעשך לגוי גדול" (י"ב 2)- "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום" (י"ח 18)
"ונברכו בך כל שמפחות האדמה" (י"ב 3)- "ונברכו בו כל גויי הארץ" (י"ח 18).
לאברהם יש הן ייעוד לאומי והן ייעוד אוניברסאלי- ייצא ממנו עם גדול, ובזכותו העמים האחרים יהיו מבורכים.
"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו"- ה' בחר באברהם כי יודע את צדיקותו, יודע שאברהם ישמש דוגמא וילמד את צאצאיו ואת כל עם ישראל חיים מוסריים של צדק ומשפט ואם אכן יקיימו אורח חיים כזה- הבטחות ה' לאברהם יתגשמו.
1. חטאי סדום ועמורה היו חטאים שבין אדם לחברו והזעקה הנשמעת כאן היא זעקת העשוקים והמסכנים.
2. מדובר בזעקה שעולה מהעיר עצמה, החטאים צועקים לשמיים!
ה' שומע את הזעקה וכדי לשפוט בצדק הוא מתכוון לרדת לסדום ולראות בעצמו מה בדיוק קורה שם.
1. שני משפטי תנאי (אם) ותשובת תנאי אחת (אז):
"ארדה נא ואראה
ה(אם) כצעקתה הבאה אלי עשו כלה
ואם לא
(אז) אדעה"
א. ה' יורד לראות האם תושבי סדום עשו מעשי עוול ורשע (="כלה") או אם לא עשו. כשיראה- אז יידע.
ב. ה' אומר שירד ויראה האם עשו כולם (="כלה") את החטאים ששמע עליהם או לא כולם עשו- ואז ידע מה לעשות לכל אחד מהם. כדברי הפרשן ספורנו: "עשו כלה= עשו כולם, שאין בינהם מוחה....".
2. שני משפטי תנאי (אם) ושתי תשובות תנאי (אז):
"ארדה נא ואראה
ה(אם) כצעקתה הבאה אלי עשו
(אז) כלה
ואם לא
(אז) אדעה"
ה' יורד לראות את המצב: אם אנשי סדום אכן עשו חטאים כמו שהוא חושד שעשו, אז ישמידם, יכלה אותם (="כלה"). ואם לא עשו, אז ידע מה לעשות להם. כדברי רשב"ם: "אם כן עשו, אעשה אותם כלה, מלשון כליון".
מדוע נאמר "צעקתה" בלשון נקבה, הרי הצועקים הם רבים (המסכנים או החטאים)?
א. לשון הנקבה מתייחסת לעיר סדום, שהיא המרכזית בערי הכיכר ולכן כוללת גם את עמורה.
ב. יש כתבי יד ותרגומים של המקרא בהם כתוב "צעקתם" בלשון רבים.
מדוע ה' צריך לרדת למטה כדי לראות ולבדוק מה קורה בסדום, הרי הוא יודע הכל ויכול לראות הכל גם ממושבו בשמיים?
א. חז"ל: "דיברה תורה כלשון בני אדם"- ה' אינו יורד ממש מהשמיים כדי לבדוק מקרוב את סדום. ה' מתואר כאן במונחים אנושיים כדי שבני האדם יוכלו להבין.
ב. רש"י: " 'ארדה נא'- לימד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראייה... דבר אחר, 'ארדה נא'- לסוף מעשיהם". שני פירושים על פי רש"י- * באמצעות מעשה זה ה' נותן דוגמא אישית ורוצה ללמד את השופטים כיצד לקיים משפט צדק. במשפט צדק השופטים צריכים לבחון כל ראיה מקרוב לפני שיחרצו גזר דין. *ה' רצה לרדת לסוף מעשיהם, כלומר לחקור לעומק את מעשי אנשי סדום.
המלאכים שהתארחו אצל אברהם פונים למשימתם הבאה. מבראשית י"ט 1 עולה כי רק שני מלאכים הגיעו לסדום ולכן יש הסבורים שהאורח השלישי היה ה' עצמו, שכעת משוחח עם אברהם.
לפני התיקון, במקור היה כתוב: "וה' עודנו עומד לפני אברהם", ומכיוון שפירוש הביטוי "לעמוד לפני" הוא להיות כפוף למישהו, ומשתמע כאילו ה' עומד וממתין לאברהם תוקן הכתוב ל"ואברהם עודנו עומד לפני ה'" וכך נמנעה פגיעה בכבוד ה'.
כפי שה' ציפה ממנו ,בפס' אלה אברהם מנסה למנוע את חורבן סדום ועמורה ובדבריו ישנה ביקורת על שיטת הפעולה של ה'.
1. הנאום נפתח ומסתיים בשאלה רטורית. הנאום כולל ארבע שאלות רטוריות אשר מדגישות את הרעיון המרכזי בקטע (בייחוד שאלתו האחרונה- "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?"): דרישת אברהם לצדק ונקודת המוצא שלו לפיה ה' הוא שופט צדק, כלומר דן כל אדם על מעשיו ולכן כיצד ייתכן שבמקרה זה לא ייעשה משפט צדק?
2. ישנה חזרה על משפט המחאה "חלילה לך!", ושוב כדי לחזק את בקשתו של אברהם שה' לא יעשה זאת (לא ישמיד את סדום ועמורה).
3. חזרה על הצירוף "צדיק עם רשע" כדי להדגיש את העוול הקיים בגזירת דין שווה לצדיק ולרשע.
4. חזרה על המילים המנחות צדיק, רשע, שופט, משפט כדי להדגיש את מאבקו של אברהם למען החפים מפשע ועקרון הצדק.
1. גמול אישי - יש גם צדיקים בסדום, לא רק רשעים, וראוי שהצדיקים יקבלו גמול מתאים על מעשיהם ולא ייענשו עם התושבים החוטאים.
2. גמול קיבוצי - אם יימצאו בעיר צדיקים, אברהם מבקש להציל את העיר כולה, כלומר גם את הרשעים.
למעשה אברהם מבקש גמול אישי אשר מבטא בצורה הכי טובה מהו משפט צדק. הוא מוכן לוותר על העונש לרשעים (גמול אישי לרשעים) אך הדבר החשוב ביותר בעיניו הוא שהצדיקים לא ייענשו. לפיכך מבקש מה' שאם ינקוט בגמול קיבוצי- שיהיה זה גמול קיבוצי לטובה. ה' מסכים לפעול כאן על פי שיטת הגמול הקיבוצי ומתחיל מיקוח בינו לבין אברהם על מספר הצדיקים שבזכותם ה' יהיה מוכן לבטל את תוכניתו להשמיד את סדום. המשא ומתן מצליח, ה' נענה לבקשת אברהם ומסכים להציל את העיר אם יימצאו בה עשרה צדיקים.
1. הדרגתיות במספר הצדיקים: אברהם מתחיל ב- 50 ומחסיר כל פעם 5 אנשים (45... 40), אח"כ מחסיר 10 אנשים (30...20...10) ולבסוף עוצר בעשרה צדיקים, כנראה משום שחש שזהו המספר המינימלי להגדרת קבוצת אנשים ואם יש בסדום פחות מעשרה צדיקים, אז זו קבוצה קטנה מדי ואינה נחשבת.
2. הדרגתיות בניסוח הבקשות: ככל שהשיחה מתארכת, כך אברהם מקצר את בקשותיו, כאילו שחש שסבלנות ה' אוזלת. הבקשה הראשונה (פס' 25-23) היא הארוכה ביותר (שלושה פס'), הבקשה השנייה (פס' 28-27) קצרה יותר (שני פס') וכך לגבי הבקשות הבאות (פס' 32-29) שאורכן רק פס' אחד או חלק ממנו. כך גם לגבי תשובות ה'- התשובה הראשונה היא הארוכה ביותר (פס' 26) והאחרות קצרות יותר.
3. סגנונות שונים: כדי להציל את החפים מפשע ואת העיר, אברהם משתמש בצורות פנייה וסגנונות שונים -
א. סגנון תקיף ונוקשה- סגנון זה בא לידי ביטוי בשאלות הרטוריות ובאמצעותו אברהם מביע ביקורת על האפשרות שאלוהי הצדק לא יעשה צדק עם הצדיקים והם יזכו לדין זהה לדין הרשעים.
ב. סגנון של תחנונים, בקשה והתרפסות בפני האל אשר מראה כי אברהם לא פנה לאל בחוצפה אלא מתוך ענווה, אמונה באל ומודעות למעמדו בפני האל- "הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני ואנוכי עפר ואפר..." (27), "אל נא יחר לאדוני ואדברה אך הפעם..." (30 ו- 32). אברהם פונה לרחמיו של ה'.
פרק י"ח מלמד על גדולת אברהם: בחלק הראשון של הפרק הוא מוצג כמארח נדיב ומסור ובחלק השני הוא מוצג כלוחם צדק הנלחם למען אנשים זרים. שני הסיפורים מלמדים על רגישותו כלפי אנשים הזקוקים לעזרה.