המאבק על הבכורה בין יעקב ועשו התאומים החל כבר בזמן ההריון. רבקה הלכה לדרוש את האל ונאמר לה כי היא נושאת ברחמה תאומים. שני הבנים יהפכו לאבות של לאומים גדולים, וצאצאי הבן הבכור יעבדו את הצעיר. עשו הבן הראשון נולד כולו "כאדרת שעיר", ובשמו מסתתר רמז למקום "הר שעיר" בו הוא וצאצאיו עתידים להתיישב. הבן השני אחז בעקב אחיו ונקרא בעקבות מאורע זה בשם "יעקב". האחיזה בעקב עשו בעלת משמעות סמלית ומשפטית. בתעודות מן העיר נוזי בהן מתואר אימוץ, האב המאמץ לקח את בנו המאומץ - היורש - אל נקודה מסוימת באדמה השייכת לו. הוא מניח את רגלו ומרימה, ואחר כך מניח את כף רגלו של בנו יורשו על טביעת כף הרגל שלו. פעולה זו סימלה כי הבן יירש את האדמה ויבוא במקומו. הסיפור מדגיש את הניגודים בין התאומים: עשו היה שעיר ויעקב חלק, יצחק אהב את עשו ורבקה אהבה את יעקב. עשו היה איש ציד ויעקב רועה צאן ויושב אוהלים.
המאבק על הבכורה נמשך גם בזמן ששני האחים גדלו. עשו חזר מן השדה עייף ורעב וביקש לאכל מנזיד העדשים של יעקב: "הלעיטני מן האדם האדם הזה" (פסוק 30). בבקשת עשו מופיע מדרש שם לשמו הנוסף של עשו, הוא "אדום", אשר עתיד להיות אבי הלאום האדומי. הסיפור מדגיש כי עשו מכר את הבכורה ליעקב אחיו באופן חוקי בעבור נזיד העדשים. עשו ויעקב התאומים לא היו יכולים לתפוס את אותו מקום בשושלת. השושלת של האבות מתפתחת במתכונת של זוגות הנפרדים זה מזה: אברהם בוחר לשבת בתחומי הארץ המובטחת, לעומת לוט המעדיף לשבת ליד גבול הארץ באזור ים המלח; יצחק, אשר מעולם לא עזב את גבולות הארץ לעומת ישמעאל, אשר התגורר במדבר; ויעקב אשר היה יושב אוהלים לעומת עשו, אשר ישב באזּור הר שעיר מחוץ לגבולות הארץ.
סיפור הולדת עשו ויעקב דומה לסיפור הולדת פרץ וזרח בבראשית לח. שני הסיפורים מתארים הולדת תאומים הנאבקים על הבכורה בזמן הלידה. בסיפור לידת עשו ויעקב שני הבנים מתרוצצים ברחם רבקה ויעקב אוחז בעקב עשו בזמן הלידה, ובסיפור לידת פרץ וזרח הצליח פרץ למנוע מאחיו לצאת לפניו ויצא ראשון אל אוויר העולם. מוטיב העדפת הבן הצעיר על פני הבכור ידוע במקרא: ה' קיבל את קורבן הבל, הבן הצעיר, במקום המנחה של קין הבן הגדול; השופט גדעון היה הצעיר בבית אביו: דוד נמשח למלך למרות היותו הבן הצעיר בבית אביו; שלמה, הבן הצעיר, נמשח למלך במקום אחיו הגדול אדוניה. העדפת הבן הצעיר על פני הגדול מדגישה את הרעיון כי האל בוחר באדם על פי תכונוּתיו ולא על פי מעמדו החברתי או הופעתו החיצונית. יותר מזה, החוק מעניק עדיפות לבכור, האל מוותר על הנורמות של החוק על מנת להפגין את בחירתו שלו.