משה עולה אל ההר לאלוקים כדי ללמוד את כל פרטי החוקים שיצטרך להעביר לעם ישראל. הם יודעים שהוא עולה ל40 יום ולילה. כשהם רואים שעל פי ספירתם הוא מתעכב הם נלחצים ופונים אל אהרון בדרישה שיבנה להם אלוהים כיון שאינם יודעים מה קרה למשה. העם מרגיש צורך במישהו מוחשי לפנות אליו וכשמשה שהוא המתווך ביניהם לאלוקים לא מגיע הם נלחצים ודורשים בניית אל אחר. אהרון בתגובה מבקש מהם לצורך יצירת הפסל להביא זהב מהנשים ומהילדים שלהם [יש פרשנים שיטענו שבכך ניסה לעכב אותם בתקווה שעד שיביאו כבר משה יגיע]. כל העם מביא את הזהב ואהרון מתיך את הזהב ויוצר צורת עגל. העם שמח ומאושר וקורא: "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" . אהרון שרואה מה שקורה אומר לעם: חג לה' מחר. למחרת הם משכימים מוקדם בבוקר ומעלים עולת וזבחים, אוכלים ושותים ומצחקים . [פסוקים א -ו]
ה' שרואה ויודע כל מה שקורה פונה אל משה ואומר לו שירד אל עמו שעשה רע לאחר שהעלה אותם ממצרים.
1. הם מהר סרו מהדרך. רק לפני 40 ימים היו
במעמד הר סיני וקיבלו את התורה וכבר חטאו בשני חטאים מרכזיים של עשרת הדיברות: להאמין
באל אחד ולא לעשות פסל ותמונה.
2. הם משייכים לפסל כוחות ומעשים שלא עשה וששייכים
לאלוקים.
בכעסו הרב של אלוקים על התנהגות העם הוא מציע למשה שהוא ימחה את כל העם וישאיר אותו לבדו וממנו יצא עם חדש וגדול.
משה ששומע את דברי האל מתפלל אל אלוקים ושואל אותו למה הוא כועס כל כך על העם שהוא השקיע בו כל כך הרבה. הוציא אותם ממצרים בניסים גדולים ובעוצמה. משה ממשיך לנסות להרגיע את זעמו של האל בכך שהוא נותן שתי סיבות לכך שלא כדאי לה' למחות את העם בכעסו.
1. שהמצרים לא יחשבו שה' הוציא את עם ישראל ממצרים כדי להרוג אותם במדבר. [אינטרס של
אלוקים להראות מוסרי בעיני העולם].
2. משה מזכיר לה' את האבות אברהם, יצחק ויעקב שהוא הבטיח להם שלזרעם יתן את הארץ
ושירבה אותם ככוכבי השמים. [תזכורת ברית אבות. חסד בזכות אבותיהם ולא בזכותם ועמידה
בהבטחה שהבטיח למרות הקושי בדבר] [פסוקים ז-יד]
משה יורד אל העם ובידיו הלוחות שנעשו ונכתבו ע"י ה' בשני צדדיהם. הוא נפגש עם יהושוע ויהושוע שומע רעש מהמחנה והוא אומר למשה : "קול מלחמה במחנה". משה עונה לו שהקול הזה הוא לא קול של גבורה ולא של חולשה ופחד [קולות שיוצאים בדרך כלל מהלוחמים] אלא זה קול של ענות. קול של עוונות וחטאים.
משה מתקרב אל המחנה ורואה את העגל ואת המחולות ומכעסו ואכזבתו על מה שראה הוא שובר את הלוחות תחת ההר. הוא לוקח את העגל שעשו, שורף באש, טוחן אותו דק, מערבב את הזהב הטחון במים ומשקה את העם במים.
משה פונה אל אהרון ושואל אותו: מה עשה לך העם הזה? מדוע גרמת להם לחטוא?
אהרון מבקש ממשה שלא יכעס ומזכיר לו שהעם הזה יכול להתנהג רע ולכן כשהם פנו אליו בבקשה לעשות להם אלוהים הוא אמר להם למי יש זהב להביא כשהם הביאו את הזהב הוא זרק אותו לאש ויצא העגל.
משה רואה שהעם פרוע מאוד [תוסס מהחטא] הוא עומד בשער המחנה ואומר: "מי לה' אלי"? בני לוי נאספים אל משה ומשה מצווה עליהם להרוג את האנשים שמחזיקים בחטא גם אם הם הכי קרובים אליהם. בני שבט לוי הורגים מהעם 3000 איש. [באותה תקופה מספר העם היה 600,000] משה משבח את שבט לוי ומברך אותם. בהמשך הם יזכו לשרת את ה' במקדש, ללמד את העם תורה ולהיות אלה שמברכים את העם בברכת כהנים. [פסוקים טו -כט]
משה פונה אל העם ואומר להם שהם חטאו חטא גדול והוא יעלה שוב אל ה' כדי לנסות לשכנע את ה' לכפר על חטאתם. משה עולה אל ה' ומתוודה על החטא הגדול שעשה העם [פסוק ל"א], משה מבקש מה' שיסלח להם ואם לא יסלח הוא מבקש שימחוק אותו מספר התורה שכתב. ה' משיב לו שמי שחטא ימחה מהספר ולא משה.
ה' מצווה על משה לשוב אל המחנה ומעדכן אותו שמלאך ה' ילך לפני משה ויעשה מגפה בעם כעונש על החטא שחטאו. [ל- סוף]
א-ו: העם רואים שמשה מתעכב ומבקשים מאהרון שיבנה להם אלוהים
ז-י"ד: ה' מעדכן את משה באירועים שקורים אצל העם [בחטא] ומעדכן את משה ברצונו למחות
את העם. משה מנסה להרגיע את אלוקים ומשכנע אותו בדרכים שונות לשנות את הגזרה.
ט"ו - כ"ט: משה יורד אל העם רואה בעיניו את ח טאי העם, כועס עליהם, כועס על אהרון, שבט לוי
שמתנדבים בהוראת משה הורגים מהעם.
ל- ל"ה: משה עולה אל אלוקים ומבקש שוב שיסלח לעם, ה' שולח מלאך שיעשה מגפה בעם וכך
אלה שעדיין מחזיקים בחטאם ימותו.
ה' בכעסו על העם מספר למשה על חטאי העם ומסיר אותם מהקשר אליו. " "לך רד כי שיחת עמך
אשר העלית מארץ מצרים" [פסוק ז'], "ראיתי את העם הזה" [פסוק ט]
משה בתגובה לכעסו של ה' וברצונו להרגיעו מחזיר את העם ל קרבת האל ומדגיש את שייכות העם
לה': " למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת.."
לאלוקים - כשה' מספר למשה על אירועי העם והעגל ומשה עוד לא רואה בעצמו את החטא אלא רק שומע עליו. למשה רבנו - כשמשה יורד בעצמו אל העם ורואה את העבודה זרה, את מחולות העם ומעשיהם.
קשה עורף - אדם עקשן
חרון אף - כעס גדול
1. משה מתעכב
2. העם פונה אל אהרון בבקשה לבניית אל
3. הסיבה אינם יודעים מה קרה למשה שהעלה אותם ממצרים
4. אהרון מבקש מהם שיביאו את נזמי הזהב של הנשים והילדים שלהם
5. אהרון לוקח את הזהב ושם אותו בחרט ויוצר עגל מסכה
6. העם משייך לעגל מעשים שלא עשה
7. אהרון בונה מזבח לעגל
8. אהרון מכריז חג לה' מחר
1. הם פנו אלי שאעשה להם אלוהים אשר ילכו לפנינו
2. הסיבה לרצון כי משה שהעלה אותנו ממצרים אנחנו לא יודעים מה קרה לו
3. אמרתי להם למי יש זהב?
4. הזהב נזרק לאש ונוצר לבד העגל
ישנם הבדלים בין הדיווח של אהרון למשה לבין מה שנכתב שקרה. הסיבה האפשרית היא שאהרון מנסה להרגיע את משה כדי שלא יכעס עליו אלא על העם. [משמיט את העובדה שיצר את העגל בתבנית, שבנה מזבח, שאמר שחג לה' מחר]
1. ביקש שיביאו את נזמי הזהב מהנשים והילדים שבאוזניהם [כדי שלא ירצו לוותר מהר על הזהב]
2. לא נתן להם לחגוג באותו היום שנוצר העגל אלא למחרת
1. לתווך בין ה' לעם
2. לכוון את העם לדרך הנכונה
3. להזהיר את העם מהעונש שיבוא אם לא ישנו דרכם
4. כשהעם במצב נפשי קשה ומיואש לעודד את העם ולהפיח בהם תקווה
5. להגן על העם מפני זעמו של האל
1. משה מוכיח את העם על חטאיהם [פסוק ל']
2. משה מתפלל על העם ומנסה להגן עליהם מפני זעמו של האל והשמדתם. [פסוקים י"א, ל"א] כלפי העם משה כועס, מוכיח ומעניש אותם אך לפני אלוקים הוא מתמקד בהגנה על העם ולא בחטאיהם.
1. כשה' מדווח לו על אירועי העגל [פסוקים ז- י]
2. לאחר שראה בעצמו את חומרת מעשיהם וכעס והעניש אותם [פסוקים ט"ו - ל]
ניתן ללמוד מכך שכשאדם שומע על בגידה/חטא הדבר חמור אך כשהוא רואה בעיניו את החטא ואת הבגידה אז הדבר חמור יותר בעיניו. כך גם ניתן להבין למה כשמשה שומע על המקרה מפי האל הוא לא כועס אלא הביטוי "חרון אף" מיוחס אל האל אך כשהוא רואה בעצמו את חטאי העם הוא בעצמו כועס והביטוי "חרון אף" מופנה אליו. יכול להיות שזו הסיבה שמשה מרגיש צורך לפנות שוב אל אלוקים ולנסות לשכך זעמו.
1. החיפזון מהשטן - עם ישראל רואים שמשה מתעכב [ביום] ומייד נלחצים וממהרים לפעול ולבנות להם אל. לפעמים גם אם מישהו מתעכב, גם אם דברים נראים לנו נוראים יש לחכות מעט בסבלנות ולא מייד לפעול. אם עם ישראל היה סבלני ומחכה ולא ממהר להסיק מסקנות שמשה לא יגיע ולדמיין דמיונות שאין להם מי שיהיה איתם וכו' אז כל החטא הזה לא היה קורה.
2. אהרון נכנע לעם - אדם שרואה שהרוב רוצים לעשות מעשה רע צריך לעמוד על שלו ולא להיכנע לרוב שטועה. אהרון כתוצאה מחטא זה לא יכנס לארץ ישראל.
3. דמותו של מנהיג - ניתן ללמוד ממשה שלמרות כעסו הרב על מעשי העם הוא עדיין פונה אל ה' ומתפלל עליהם ומבקש שיסלח להם. מצד אחד כלפי העם הוא מראה את כעסו אך לפני האל הוא מתמקד בסיוע ובהגנה לעם ולא מתייאש מהם. הוא מוכן לוותר על כבודו [כתיבת שמו בספר התורה] העיקר שהעם לא יפגע ויכחד. [בפרשה שלאחר מכן באמת שמו של משה לא יוזכר].