חרף הבטחות ה' לאברם בפרק ט"ו, לאברם ושרי עדיין אין ילדים ומשום שעברו כבר עשר שנים מאז הגעתם לכנען, הם מחפשים דרך כלשהי להביא יורש לעולם. מוטיב עקרותן של אמהות האומה מדגיש את הישועה האלוהית ואת גודל הנס המתרחש כאשר הן יולדות לאחר עקרות ממושכת.
מהווה אקספוזיציה לסיפור היות ומופיעות בו הדמויות הראשיות (שרי, אברם והגר) ומוצגים נתוני הרקע ההכרחיים להבנת הסיפור (שרי, אשת אברם, עקרה) ואף רמז למה שיקרה בהמשך (לשרי העקרה יש שפחה ובאמצעותה תפתר הבעיה). כמו כן, ניתן לראות בסדר המילים בפס' 1 גם כן רמז למה שיקרה בהמשך- יריבות בין שתי הנשים כשאברם נלכד באמצע שלא ביוזמתו.
שרי יוזמת פתרון- מציעה לאברם את שפחתה. בימי קדם, עקרותה של אישה גרמה לירידה במעמדה החברתי. מדברי שרי ניתן ללמוד על אמונות בנוגע לילודה בימי המקרא: עקרות או פריון נחשבו כתלויים ברצון ה' ועקרות האישה נחשבה כעונש מאלוהים לאישה. זו הסיבה לכך ששרי אומרת: "הנה נא עצרני ה' מלדת....".
א. הבן שיוולד מאברם והגר ייחשב לבנה של שרי.
ב. יש הסבורים שניכרת כאן אמונה עממית לפיה אישה הרה יכולה "להדביק" נשים אחרות ובזכותה הן יהיו גם כן בהיריון.
יש לציין שהצעתה של שרי לא הייתה חריגה. נמצאו תעודות מהמזרח הקדום המעידות על כך שבחוזה הנישואין בני הזוג היו מסכימים שאם האישה לא תלד לבעלה ילדים היא חייבת להביא לו אישה אחרת שתלד במקומה.
הכינויים השונים לדמויות רומזים על הקושי של שרי ליישם את הפתרון שהציעה: שרי מכונה "אשת אברם" ואברם מכונה "אישה" (=האיש שלה, בעלה). כינויים אלה מעידים על השייכות שחשו אחד כלפי השני ועל הקשר הרגשי שלהם. הגר מכונה "שפחתה" וזה מעיד על מעמדה הנמוך (לא שואלים אפילו לרצונה). מצד שני, היא ניתנת לאברם לאישה, כלומר מדובר בנישואים לכל דבר.
"ויבוא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה"- לאחר שהגר הרתה, היא הקלה בכבודה של שרי ("ותקל"- שורש ק.ל.ל במשמעות של קל, לא כבד), כלומר הגר מתנשאת על שרי ומזלזלת בה.
שרי נפגעת מיחסה כפוי הטובה של הגר ורואה באברם אשם בכך. היא אומרת לו: "חמסי עליך" כלומר העוול שנגרם לי הוא בגללך ומציינת שה' ישפוט בינהם אם תלונתה מוצדקת או לא.
אברם מנסה לשכך את כעסה של אשתו בכך שמתיר לה לעשות להגר מה שהיא רוצה. הוא מכנה את הגר "שפחתך" וזה מעיד על הניתוק הרגשי בין אברם להגר. שרי מענה את הגר, לא ברור כיצד היא מענה אותה אך כן ברור שהעינוי קשה להגר היות והיא בורחת למדבר (היא מעדיפה להסתכן במוות בצמא מאשר להישאר אצל שרי). על פי פרשנים רבים שרי חטאה כאשר עינתה את הגר ופעלה לא על פי ערכי החסד והחמלה.
הגר בורחת למדבר (כנראה התכוונה להגיע למצרים) ועוצרת ליד מעיין, שם מלאך ה' שואל אותה מאין באה ולאן היא מתכוונת להגיע. בשאלתו יש קושי תיאולוגי- הרי כמלאך ה' בוודאי הוא יודע את התשובות לשאלות ששאל, אז מדוע הוא בכל זאת שואל? פתרון: בדרך זו המלאך מנסה לפתוח עמה בשיחה וגם באמצעות הכינוי "שפחת שרי" הוא משייך אותה לשרי ורומז לה שעליה לחזור לבית אדוניה. הגר מספרת למלאך על קשייה ומתשובתה עולה כי היא מכבדת את שרי ורואה בה כגבירתה, אך אינה יכולה לשאת עוד את יחסה כלפיה.
מלאך ה' מעודד את הגר לשוב לבית אדוניה ומציין כי היא תזכה לגמול רב- היא תבורך בצאצאים רבים והיא תלד בן ששמו יהיה ישמעאל ("כי שמע ה' אל עניך"= ה' שמע את כאבך ויפצה אותך על סבלך).
ישנם סיפורים רבים במקרא אשר בנויים במבנה קבוע, בעל מספר שלבים. המבנה הקבוע נקרא "סצנת דפוס". פנייתו של מלאך ה' להגר כוללת כאן חמישה מאפיינים המופיעים במקרא בעת בשורה על הולדה עתידית של בן ומההקבלה ללידת גיבורי אומה אחרים במקרא, ניתן להסיק שמהגר יצא בן שחשוב בעיני ה':
1. פנייה אל האישה והכרזה על הריונה- "הנך הרה".
2. קביעה שמההריון יוולד בן- "ויולדת בן".
3. קביעת שם הבן- "וקראת שמו ישמעאל".
4. נימוק לקביעת השם (=מדרש שם)- "כי שמע ה' אל עוניך".
5. הכרזה על ייעוד הנולד- "הוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני אחיו ישכון".
| הפס' | משמעות חיובית | משמעות שלילית |
|---|---|---|
| הוא יהיה פרא אדם | כפי שהפרא (= חמור בר) חי בחופשיות בטבע, כך ישמעאל יחיה את חייו (חיי חופש) ולא יהיה משועבד לאף אדם. | ישמעאל יהיה אדם פרוע ואלים (הפרא הוא בלתי מרוסן, לא ניתן לביית אותו). |
| ידו בכל ויד כל בו | הוא יעסוק בתחומים רבים (בעל יכולות בתחומים רבים, איש אשכולות) ויהיה לו שפע כלכלי או- ייאבק על דרכו ועל זכויותיו בחוזקה וללא פשרות. | הוא יריב עם כולם, יהיה מעורב במעשי אלימות שונים, יתגרה בכולם וכולם יילחמו עמו. |
| ועל פני כל אחיו ישכון | הוא יהיה ראש ומנהיג למשפחתו. | הוא ישתלט על אחיו בכוח הזרוע (יתפשט וינסה להשתלט על העמים האחרים, ביניהם ישראל). |
ניתן לחלק את הבשורה לשבעה חלקים ובכך לסמל את שלמות הברכה לישמעאל.
בדברי המלאך חוזר שלוש פעמים המשפט "ויאמר לה מלאך ה'" וחזרה זו נראית מיותרת שהרי הגר אינה קוטעת את רצף דבריו של המלאך! פתרון: המשפט חוזר כאשר הנושא משתנה או כאשר השומע (במקרה זה- הגר) אינו מגיב לדברים הנאמרים לו. בפס' 9 המלאך מצווה על הגר לשוב ולהתענות בבית גבירתה. הגר אינה עונה למלאך, כנראה משום שאינה מעוניינת לחזור לשרי ושוב לסבול. בפס' 10 המלאך מבטיח להגר שיהיו לה צאצאים רבים. גם כאן הגר שותקת, ייתכן שמשום שהיא מפקפקת בהבטחה זו וקשה לה להתלהב מהבטחה לעתיד הרחוק. בפס' 11 הוא פונה לרגשותיה האמהיים ומבטיח לה הבטחה לעתיד הקרוב. הוא אומר לה מה עומד לקרות בקרוב וזהו חיזוק עבורה שאכן מדובר במלאך ה', שהרי הוא יודע על הריונה.
הגר קוראת לאלוהים שהתגלה אליה "אל רואי", כלומר האל שרואה אותי. הגר נדהמת מכך שגם כאן במדבר האל רואה אותה ומשגיח עליה ("הגם הלום ראיתי אחרי רואי?") שהרי היא רגילה לנוכחות האל רק בבית אברם. היא קוראת למקום ההתגלות "באר לחי רואי", כלומר הבאר בה האל רואה ומשגיח על האדם החי (האל ראה אותה והשגיח עליה). הערת המחבר בפס' 14 "הנה בין קדש ובין ברד" מוכיחה שזהו סיפור אטיולוגי הבא להסביר את שמה של הבאר. בפס' אלה חוזר השורש המנחה ר.א.ה המדגיש את החוויה הגדולה שעברה על הגר במדבר, באמצעות הראייה. מצד אחד, ה' רואה אותה ומצד שני, היא זוכה לראות את מלאך ה'.
הגר שבה לבית אדוניה וילדה לאברם את ישמעאל. אברם היה בן 86 בלידת בנו.
דמותה של הגר משקפת את מצבן של שפחות (=אמה ביחיד, אמהות ברבים) בתקופת המקרא. השפחה הייתה כרכוש: הגר אינה שותפה כלל לדיונים בין אברם לשרי בנוגע להריון מהגר. גם בהמשך, כשהיא כבר בהריון מאברם, הוא אדיש לגורלה ומאפשר לשרי לענותה. אין להגר כל זכויות או אפשרות להתגונן ולרצונה אין חשיבות.
שפחתי (2), שפחתה (3), שפחתך (6), הגר שפחת שרי (8). לכאורה, זהו אותו כינוי, אך בכל פעם הכינוי מביע יחס אחר. שרי רואה בהגר רכושה הפרטי ולא אדם בעל רגשות ורצונות. היא מתייחסת אליה בניכור והכינוי "שפחתי" מביע את הזלזול של שרי כלפיה. למעשה, במשך כל הסיפור שרי אינה מכנה את הגר בשמה אלא רק בתפקידה. אברם מביע בכינוי "שפחתך" התנערות מאחריות ואדישות להגר, היא שפחתך ולא שפחתי. אין לו כל קשר רגשי אליה למרות שהיא בהריון ממנו. מלאך ה' הוא היחיד המכנה אותה בשמה, ומתייחס אליה כאדם. יחד עם זאת, גם הוא מכנה אותה "שפחת שרי" כדי לרמוז לה שלמרות סבלה היא חייבת לחזור לבית אדוניה והיא שייכת לשרי.
לאורך כל הסיפור אברם מגלה פאסיביות מוחלטת: לא הוא זה שיוזם את הרעיון שיהיה לו בן מהגר, כל הפעלים המיוחסים אליו הנם פאסיביים לעומת הפעלים המיוחסים לשרי שהנם אקטיביים. הוא מאפשר לשרי להחליט מה לעשות עם הגר ומאפשר את גירושה. הוא מתנער לחלוטין מאחריות לגורלה ואינו מוכיח את אשתו על הסבל שגרמה להגר.
ישמעאל הוא אבי הערבים, ועל פי האמונה המוסלמית, הוא אחד הנביאים. על פי הקוראן אברהם שלח את ישמעאל למכה על פי צו האל, ונשמר הקשר בינהם. בקוראן ישמעאל הוא הבן שנלקח אל העקידה וניצל ברגע האחרון ו"חג הקורבן" מציין אירוע זה שבו אברהם היה מוכן להקריב את ישמעאל.