האירוע הוא מעמד הר סיני שבו ה' פונה לעם ומורה להם את עשרת הציו ויים הבסיסים של העם היהודי. לאחר מכן יופיעו ציווים נוספים [סה"כ 613 ציווים] אבל כרגע, בפרק זה מופיעים לנו רק אלה.
ה' פונה לעם אבל הפניה היא ליחיד ולא לעם. כל אחד מקבל את הציוויים כאילו אלוקים מדבר רק אתו. היהודי הוא לא אחד מקבוצה פה אלא כל אחד מיוחד בפני עצמו וה' מתחיל עם ההיכרות עימו : אנוכי ה' שהוציא אותך מארץ מצרים שהיא לא רק ארץ מצרים אלא בית עבדים. מקום שלא קל לצאת ממנו ובכל אופן ה' הוציא אותך ממנו. מטרת האזכור של א י רוע יציאת מצרים פה היא כדי להדגיש את המחויבות של העם אליו.
הציווי הראשון מתחיל בחיוב להאמין באל אחד. לאחר מכן ממשיך לציווי השני שהוא לא לייצר פסל או תמונה או כל אל בארץ או בשמים מלבד האל. לא לעבוד אותם ולא להשתחוות אליהם. בציווי זה יש את ההסבר: עם ישראל מחויב לאלוקים וה' מקנא לעם ישראל ולכן הקשר ביניהם צריך להיות מוחלט ללא אמונות נוספות. יש פה גם איום שבמידה והם יתנהלו לא כראוי קנאת ה' תיפול עליהם והיא נשמרת לעד 4-3 דורות . מצד שני החסד של ה' גם הוא נשמר ו אף להרבה יותר זמן ]אלפי שנים[ לכל אלה שמתנהגים כראוי ונחשבים אוהבי ה'.
הציווי השלישי ממשיך ללא לשאת את שמו של ה' לשקר או ללא סיבה מתאימה.
הרביעי הוא שמירת שבת שמחלקת בתוכה את השישה ימים לעבוד ובשביעי לנוח והנימוק הוא דתי: לחקות את מעשי האל שבשישה ימים יצר את העולם ובשביעי נח. השבת מקבלת מהאל מעמד מעבר לימים אחרים. היא מקבלת ברכה וקדושה.
הציווי החמישי הוא כיבוד הורים והשכר אריכות ימים שיקבל עושה מצווה זו. זו אחת מהמצוות הבודדות בתורה שמופיע בהן השכר שהאדם יקבל אם יעשה אותן. [זו ושילוח הקן]
זו גם המצווה שמתחברת גם למצוות של בין אדם לאלוקים [שהוא חלק משלושת השותפים בבריאת האדם [אלוקים, אביו ואימו] [ולחלק השני של מצוות של בין אדם לחברו.
לא תרצח, לא תגנוב מדובר פה בגנבת נפשות כיון שהחוק מופיע בין שני חוקים שהעונש עליהם מוות ולכן מבינים מכך שגם העברה על חוק זה עונשה מוות. רק על גנבת נפשות העונש הוא מוות. על גנבת רכוש העונש הוא לשלם פי 4 מהגנבה], לא תנאף [קיום יחסי מין עם אישה שנשואה לגבר אחר], לא תענה ברעך עדות שקר [אל תעיד עדות שקרית כדי לסייע לחבר שלך לצאת מעונש], לא תחמוד [לא תרצה] את בית, אשת, חמורו, שורו או כל מה שיש לחברך. זוהי מצווה שונה. הציווי בה הוא על הלב , על המחשבה ולא על פעולה ממשית.
עם ישראל רואים את הקולות, הלפידים, השופר, העשן שיוצא מההר ונבהלים מאוד ומפחדים למות מעוצמת המעמד. הם מבקשים ממשה שה' ידבר אליו ולא אליהם והוא יעביר להם את דברי האל. משה מסביר להם את מטרת המעמד: שהם יחו שו את המעמד כל כך שיחששו ויפחדו מלעשות חטאים. העם עומד מרחוק ומשה ניגש אל אזור הערפל המקום שקרוב יותר לנוכחות האל.
1. לא יהיה לך אל אחר (אמונה באל אחד) 2. לא תעשה לך פסל או תמונה. לא תעבוד ולא תשתחווה להם 3. לא תישא את שם ה' לשווא (לומר את שמו של האל ללא משמעות/לשקר) 4. זכור את יום השבת (6 ימים לעבוד ובשביעי לנוח כדי לחקות את מעשי האל בבריאה) 5. כבד את אביך ואמך (כיבוד הורים עם השכר המובטח: אריכות ימים) 6. לא תרצח 7. לא תנאף (לא לקיים יחסי מין עם אשת איש) 8. לא תגנוב (גנבת נפשות/ חטיפה) 9. לא תענה ברעך עד שקר (לתת עדות שקרית) 10. לא תחמוד (לא לרצות דברים ששייכים לחברך)
1. מצוות שבין אדם לאלוקים- מצוות שקשורות לקשר של האדם עם האל (אמונה באל, לא לעשות פסל או תמונה, לא לשאת את שם ה' לשוא)
2. מצוות שבין אדם לחברו- מצוות שקשורות לקשר של האדם עם סביבתו (לא לגנוב, לא לרצוח וכו')
3. מצווה שמשלבת בין שניהם: כיבוד הורים. מכיון שיש שלושה שותפים ביצירת האדם גם אלוקים הוא חלק מצוות היוצרים ולכן גם הוא נכנס במצווה זו של הכיבוד.
1. מצוות עשה - שיש לעשות ולפעול בהם (אמונה באל, כיבוד הורים, שמירת שבת)
2. מצוות לא תעשה – שיש להימנע מלעשות אותם (לא תגנוב, לא תרצח, לא תנאף, לא תחמוד וכו')
1. מצוות לשאר העמים (אמונה באל 1 ,לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח)
2. מצוות רק של עם ישראל (כיבוד הורים, שמירת שבת)
קאזואיסטי - מצוות שמקבלות פירוט או סיבה (שמירת שבת)
אפוקטיבי - צו מוחלט ללא פירוט (לא תגנוב' לא תרצח)
חוש הראיה פה מודגש: העם רואים את הקולות, עשן ההר, קול השופר, לפידים. ראיה זו גורמת ליראה מהאל. וזוהי מטרת ראית האירוע לפי משה. היראה מהאל והחשש מלחטוא.
מצווה זו היא הראשונה בתורה כי היא המצווה שמחזיקה א ת כל שאר הציווים. ברגע שלאדם יש אמונה באל יש לו את הכוח והיכולת לעשות את שאר המצוות. מצד אחד יש לה את הכוח להניע את האדם לעשות ציווים אחרים ומצד שני היא נפרדת וגם לא תלויה בציווים אחרים. היא מקבלת את השכר שלה גם אם האדם לא עושה ציווים אחרים אלא רק מאמין בא ל.
זו מצווה שקשורה לאמונה/ מחשבה/רגש לא לפעולה אלא היא גורמת לפעולות או להימנע מפעולות
כל המצוות שניתנו הן מצוות שהציווי בהן על עשיית פעולה או אי עשיית פעולה. המצווה שקשורה ביחסי בני אדם ואינה קשורה לעשייה היא לא לחמוד. והציווי בה קשה ביותר כיון שאיך ניתן לצוות על הלב לא להרגיש ולא לרצות משהו של מישהו אחר?
חכמים טוענים שכל המצוות של בין אדם לחברו מתחילות מהציווי לא תחמוד.
אדם חומד רכוש של חברו ולכן גונב אותו ולאחר מכן משקר כשנתפס ומבקש מחברו להעיד עליו עדות שקרית כדי להוציא אותו מהמעשה וכדי להוכי את דבריו גם נשבע באל. וכך יוצא שכשאדם שומר על מחשבתו לרצות רק דברים שהוא יכול להשיג אז הוא נשמר מחוקים נוספים.