• חלק א': פס' א'-י': נאום יהודה והאחים
• חלק ב': פס' י"א-ט"ו: האחים יורדיםק למצרים
• חלק ג': פס' ט"ז -כ"ה: יוסף מקבל את פני האחים
• חלק ד': פס' כ"ו-ל"ד: האחים מתארחים בבית יוסף
האוכל (שבר, בלשון המקרא) שהובא ממצרים נגמר, ויעקב מבקש מבניו לשוב למצרים כדי לקנות אוכל. אבל, אתם בוודאי זוכרים את מה שיעקב רצה לשכוח: השליט על מצרים, והמשביר לכל הארץ (יוסף) התנה את שובם של האחים למצרים (וגם את השחרור של שמעון) בכך שבנימין אחיהם יבוא עמם. ויעקב חרד חרדה גדולה.
אבל כשסכנת הרעב מאיימת להכחיד את כל המשפחה, מתייצב יהודה מול יעקב ואומר: אין בררה. "שִּלְּחָה הַנַעַר אִּתִּי" (פסוק ח) ו"אָנֹכִּי אֶעֶרְּבֶנּו מִּיָדִּ יתְּבַקְּשֶנּו" (פסוק ט). בני יעקב, הפעם כולל בנימין, יורדים למצרים מצוידים במנחה וגם בכסף כפול – זה שהושב להם בפעם הקודמת וכסף נוסף לקניית התבואה. הם מתקבלים במצרים בסבר פנים יפות, הכולל גם הרגעת החששות סביב תעלומת הכסף המושב "וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל-תִּירָאוּ, אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם--כַּסְפְּכֶם, בָּא אֵלָי; וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם, אֶת-שִׁמְעוֹן." (פסוק כג), ואיחוד אחים עם שמעון.
יוסף מתרגש מאוד למראה אחיו הצעיר, בן אמו, בנימין. הוא בוכה (לבד) ומול אחיו מחזיק מעמד.