יהודה בנו של יעקב מתחתן עם אישה שהיא ביתו של אדם כנעני בשם שוע. היא יולדת שלושה בנים: ער, אונן ושלה. כאשר ער גדל יהודה מחתן אותו עם אישה בשם תמר. מכיו ון שער חוטא לה' הוא נענש וה' ממית אותו . מכיוון שאין לתמר ולער ילדים ואין לער ילד שימשיך אותו יהודה פועל ע"פ מצוות יי בום ואומר לבנו אונן שיקח לאישה את תמר אשת אחיו שמת כדי ש יהיו להם ילדים והבן הראשון יהיה שייך לאחיו שמת וכך יחיה את זרע אחיו שמת. אונן מסכים לנישואים עם תמר אך לא מעוניין להחיות את זרע אחיו שמת ולכן כשהוא מקיים איתה יחסים הוא פולט את זרעו מחוץ לגופה וכך היא לא נקלטת להריון. אלוקים רואה את מעשי ער וכועס על מעשיו וממית אותו. יהודה רואה ששני בניו מתו כשהם נשואים לתמר וחושש לחיי בנו השלישי. לכן הוא אומר לתמר שתשוב לבית אביה ותחכה עד ששילה יגדל ורק אז תינשא לו. תמר הולכת לבית אביה ולובשת בגדי אלמנות ומחכה. כשהיא רואה ששילה גדל והזמו עובר היא מבינה שיהודה לא מתכנן להשי א אותה לשילה.
השנים עוברות ואשתו של יהודה מתה ויהודה מגיע לעיר של תמר. תמר ששומעת שיהודה מגיע מחליפה את בגדי אלמנותה ומתכסה בצעיף ויהודה חושב שהיא אישה זונה. הוא פונה אליה בבקשה לשכב עימה ותמר שואלת אותו מה ייתן לה תמורת הדבר. יהודה מתחייב לה שיביא לה גדי עיזים. תמר מסכימה אך מכיו ון שהגדי לא נמצא אצל יהודה היא דורשת ערבון להבטחת התשלום. יהודה נותן לה את החותמת שלו, הפתיל שעליו קשור החותם ואת המטה המיוחד לו.
לאחר שהם נמצאים ביחד יהודה פונה לעירו ו לביתו וכשהוא מגיע הוא מבקש מחברו העד ולמי לקחת גדי עיזים ולהביא לאישה הקדשה [הזונה] ולהחזיר לו את החפצים האישים ש לו. חברו הולך לחפש את האישה אך אינו מוצא אותה. הוא שוא ל אנשים על אישה קדשה שהייתה באזור והם עונים לו שאין אישה כזו וגם לא הייתה אישה כזו באזור הזה. החבר חוזר ליהודה ומעדכן אותו שלא מצא את האישה.
לאחר 3 חודשים מעדכנים את יהודה שכלתו, תמר בהריון ע"י כך שזנתה. הוא פוסק את עונשה לשרפה. כשרוצים לקחת את תמר ולשרוף אותה היא מוציאה את הפריטים ששייכים ליהודה ומראה לו אותם ואומרת לו שיכיר]יזהה[ את החפצים ושהאיש שהחפצים שלו הוא האיש שהרתה לו.
יהודה שמזהה את חפציו למרות הבושה מצדי ק את תמר בכך שפעלה בדרך שפעלה אך מאז לא מקיים איתה יותר יחסים.
תמר יולדת שני תאומים: פרץ וזרח.
בזמן הלידה זרח מתחיל לצאת ואז מקדימו אחיו ויוצא לפניו ולכן הוא נקרא פרץ. כי פרץ לפני אחיו.
הפרק מתחיל בסיפור על יהודה [הבן של יעקב] ונראה כמנותק לחלוטין מהפרק הקודם כיון שס יפור יוסף לא מוזכר פה. אבל בקריאה עמוקה יותר ניתן לראות בפרק סוג של גמול [עונש] ליהודה על כך שלא הציל את יוסף ועל כך שרימה את אביו.
מידה כנגד מידה - שיטת גמול שמדגישה התאמה בין המעשה לבין הגמול הניתן לו.
בפרק שלנו תמר שהייתה נשואה לשני בני יהודה והם מתו מרמה את יהודה, מקיימת איתו יחסים בעבור גדי עיזים וכשהוא שומע שהיא בהריון היא מבקשת ממנו " הכר נא" את הפריטים שלך.
בפרק ל"ז בסיפור מכירת יוסף. יהודה מרמה את אביו ישראל [יעקב] ואומר לו " הכר נא" את כתנת הפסים המגואלת בדם גדי עיזים וכך אביו חושב שחיה רעה אכלה את יוסף והוא מת.
תמר מכונה: אלמנה, קדשה, זונה, כלה, אשת אחיך, האישה.
יהודה אומר ל רעהו העדלמי שיחפש את האישה ויביא לה את הגדי עיזים כדי שהם לא יתבזו בכך שהבטיח משהו ולא קיים או בגלל שידעו שקיים יחסי מין עם אישה זונה ובס ופו של דבר למרות שניסה להסתיר את המקרה כדי לא להתבזות הוא התבזה כי כולם ידעו שתמר ה רתה לו בלי ידיעתו.
קדשה = אישה זונה - הכוונה בסגי נהור כדי לא לומר זונה אומרים קדשה אבל ברור לפי ההקשר שלא מדובר באישה קדושה
מדרש שם - כשנותנים שם לאדם או למקום בעקבות סיבה מסוימת:
פרץ- מה פרצת עליך פרץ. פרץ ממהר לצאת לפני אחיו זרח וכך יוצא לפניו בסופו של דבר.
ער- בסיכול אותיות רע. ער היה רע בעיני ה' ולכן ה' ממית אותו.
אונן- שהוציא זרעו לבטלה כדי לא להחיות את זרע אחיו שמת
שלה- על שם ההשליה שהשלה יהודה את תמר שש לה ינשא לה.
כאשר איש ואישה נישאים והבעל מת ואין להם ילדים יש מצווה על האדם הקרוב לו להיות עם אשתו ולהינשא לה והבכור יהיה שייך לזרעו של המת. [לבעל הראשון].
המצווה ניתנת לקרוב משפחה הקרוב ביותר [אחיו או אביו] ובמידה והקרוב לא מעוניין להינשא לה מכל סיבה שהיא ולייבם אותה הוא מוותר על הזכות של מצווה זו והיא עוברת לקרוב האחר [שרחוק יותר בקרבתו אל המת].
במידה והקרוב למת אינו מעוניין לייבם את אשת קרובו הם ילכו אל זקני העיר [שופטים] שינסו לשכנע אותו לעשות את המצווה ואם עדיין יסרב אשת המת חולצת את נעלו ויורקת בפניו ואומרת "כך יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ". מאותו זמן ביתו של האיש יקרא בשם: "בית חלוץ הנעל".
שישאר זכר למת אחריו וכך הוא לא יכחד מהעולם.
שאת רכושו ונחלתו יקבל ממשיך זרעו ולא זר.
להגן על האלמנה שתישאר ב בית ובנחלת בעלה שמת.
בתחילת הפרק היא נראית פסיבית אך בהמשך הפרק ניתן לראות אותה כיוזמת ופעילה. פיקחית מאוד וגם טובת לב ואמיצה שמוכנה לסכן את חייה ולהי שרף ולא ל ומר את שמו של יהודה אלא לתת לו להבין מה המעשה שיש לעשות.
בתחילת הפרק יהודה מוצג כחוטא כיון שנישא לאשה מבני כנען שאבותיו נמנעים מכך ובהמשך רואים שהוא מנסה להתחמק מחוק היי בום כי מפחד על בנו השלישי. במקביל אפשר לראות את דמותו כראש שבט, פעיל מאוד, מוכר. מחליט בענייני הבית [הוא מחליט עם מי להינשא והוא מחליט על נישואי בניו] , יוזם, אמיץ, מודה בטעות שלו ולא מנסה להתחמק גם במחיר ביזיון.
לכל מעשה יש השלכות וגם אם נראה שיהודה שהוא היה המנהיג של אחיו לא יענש על מעשהו אפשר לראות שנענש.
המעלה של להודות בטעות- יהודה שהוא ראש שבט ומנהיג למרות הבושה מודה בפני כולם שתמר כלתו צדקה והוא היה איתה. בזכות כך שהודה תמר נשארה בחיים הביאה ליהודה תאומים והחיתה את זרע בנו ואת זרעו אחריו. מפרץ בסופו של דבר יוולד דוד מלך ישראל שיהיה מנהיג ומלך טוב לעמו ויזכר לדורי דורות.