אברם, שרי ולוט חוזרים ממצרים עם רכוש רב. למרות שבפרק הקודם, לוט לא הופיע, כאן הוא מוזכר, וכולם מתיישבים בין בית-אל והעי. קאסוטו טען שפס' 4-1 הם ההמשך והסוף לסיפור ירידתם של אברם ושרי למצרים:
| י"ג 4-1 | י"ב - הירידה למצרים | קריטריון להשוואה |
|---|---|---|
| 1. אזכור הירידה מהארץ והעליה לארץ | אברם יורד מהנגב למצרים: " וַיִּסַּע אַבְרָם ... הַנֶּגְבָּה ... וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה" (10-9) | אברם חוזר ממצרים לנגב: "וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא ...הַנֶּגְבָּה" (1) |
| 2. רעב כבד ---- רכוש כבד | אברם יורד למצרים בשל רעב כבד בארץ: "כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ" (10) | אברם חוזר ממצרים עם רכוש כבד: "וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" (10) |
| 3. שורשים: ה.ל.ך / נ.ס.ע | "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (9) | "וַיֵּלֶךְ, לְמַסָּעָיו, מִנֶּגֶב, וְעַד-בֵּית-אֵל" (3) |
| 4. בניית מזבח בבית-אל וחזרה אליו | לפני הירידה למצרים מסופר שאברם בנה מזבח בבית-אל וקרא בשם ה' (8) | הוא חזר למזבח שבנה בבית-אל, מקום המסמל את ייעודו כאבי האמונה המונותאיסטית (4-3). |
"וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו" (6). שטחי המרעה, המים ותבואת השדה לא הספיקו לכלכל את שני הצדדים.
הביטוי "וְלֹא... לָשֶׁבֶת יַחְדָּו" חוזר פעמיים ומעיד על הסכסוך בין שתי הקבוצות: קבוצת רועי לוט וקבוצת רועי אברם.
פס' 7: "וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ"- בחלק הראשון מסופר על הסכסוך בין שתי קבוצות הרועים. החלק השני מוסיף את המידע שנאמר גם בפרק י"ב 6: "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" – ניתן להבין שבארץ שכנו עמים שונים שגם התפרנסו מאדמה זו, דבר שהוסיף למצוקת המחייה בשטח זה.
אברם מרגיע את האווירה ומונע אבדן שליטה: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ"- אברם מעדיף אחווה משפחתית על פני רווחה כלכלית. אברם שוחר שלום ולא מסתפק רק בהצהרות שלום אלא אף מציע ללוט הצעה פרקטית: "הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" – עדיף שניפרד, אתה, לוט, תבחר את האזור בו תרצה לגור, ואני, אברם, אפנה לכיוון הנגדי.
לוט מסכים מיד להצעה ללא כל התחשבות בדודו אברם: "וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת (השמדת) ה', אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן" ובפס' 13 נאמר: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַה', מְאֹד".
ניתן ללמוד שאזור כיכר הירדן היה פורה ומבורך במים: "כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה" כמו גן-עדן, לפני שה' שיחת (השמיד) את סדום ועמורה. כמו מצרים ובה שפע מי היאור. לוט מוצג כחמדן – בוחר באזור הפורה, בעל השפע הכלכלי, למרות שמדובר באזור עם אנשים חוטאים ולא מוסריים.
אברם עמד בניסיון נוסף (מבין עשרת הניסיונות). השרש פ.ר.ד (להיפרד) (9, 11, 14) מלמד שלאברם כנראה היה קשה להיפרד מאחיינו, לוט, שהיה כבנו, והרי שרי עקרה ואברם זקן. בדברי ה' יש נחמה ופיצוי לאברם, על שני הדברים שלכאורה הפסיד:
* ויתור על אדמה פורייה למען אחיינו --- לכן ה' מבטיח לו את הארץ.
* אברם איבד את לוט כיורשו העתידי --- ה' מבטיח לו צאצאים אינספור.
ה' מודיע לאברם: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה (דרומה) וָקֵדְמָה (מזרחה) וָיָמָּה (מערבה) כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם"(15-14) – הבטחה נצחית. גם בפרק י"ב ההבטחה על ירושת הארץ היא לזרעו (לצאצאיו) ולא לו. האבות עצמם היו במעמד של גרים בארץ כנען.
"וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ: אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה" (16) - מספר צאצאיו יהיה אינסופי כמו עפר הארץ.
ה' מצווה על אברם: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה"- בפס' זה משתקף מנהג משפטי קדום, לפיו אדם שביקש לקנות חלקת אדמה, היה צריך ללכת לאורכה ולרוחבה ובמעשה סמלי זה היה קונה למעשה את הבעלות על האדמה. חז"ל אמרו: "הלך בה לאורכה ולרוחבה – קנה מקום הילוכו" (מסכת בבא-בתרא דף ק').
אברם מתיישב "בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא--אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן" וכמנהגו בכל מקום בו התמקם, בונה שם מזבח לה'.
| 1. ניגוד באמצעות השרש המנחה ר.א.ה: נאמר על לוט: "וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה... כְּגַן-ה' ... וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן" (11-10). ראיית לוט חמדנית וחומרית, ממוקדת בראיה לטווח הקצר (ממוקדת ב-"כאן", ו"עכשיו"). | 1. ה' אומר לאברם: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה (דרומה) וָקֵדְמָה (מזרחה) וָיָמָּה (מערבה) כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם"(15-14). ראיית אברם רוחנית, מודרכת ע"י ה', שמראה לו את כל הארץ שניתנן לזרעו לעולם, זו ראייה לטווח רחוק. |
| 2. שיקולי לוט בבחירת המקום הם אינטרסנטיים, כלכליים, ללא התחשבות בדודו אברם. | 2. שיקולי אברם הם למען שלום משפחה, ולשם כך הוא מוכן לוותר על הנוחות הכלכלית שלו. |
| 3. לוט מתיישב בסדום, על אף ששכניו, אנשי סדום הם רשעים, למען רווחתו הכלכלית. | 3. אברם מתיישב מקדם לבית-אל וקורא בשם ה' – כך הוא מקיים את ייעודו הרוחני כאבי האומה החדשה. |