הפרק מתאר את התגלות של האל למשה בהר סיני והטלת השליחות על משה להתייצב בפני פרעה ולדרוש את שחרור בני ישראל ממצרים. משה היה רועה את צאן יתרו כוהן מדין. הוא התרחק ממשפחתו עד קצה המדבר והגיע אל "הר האלוקים חרב", הוא הר סיני.
משה רואה מראה מוזר, סנה (שיח קוצני) בוער באש, אך הסנה איננו אוּכל (נשרף). המראה המוזר הזה מושך את משה להתקרב אליו. האל מתגלה אל משה דרך מלאך האל, הנראה אל משה בלהבת האש של הסנה הבוער. ההתקרבות אל האל מסוכנת ועלולה להמית, לכן האל קורא למשה ולחלוץ את נעליו, מפני שהוא עוּמד על אדמת קודש. המגע או ההתקרבות אל האל מסוכנת.. האל מציג את עצמו כאלוהי אבות האומה ומטיל על משה את השליחות ללכת אל פרעה וּלדרוש את שחרור בני ישראל ממצרים. משה מסרב לקבל את התפקיד, והאל מעודד אותו ונותן לו רמז למעמד הר סיני. משה מבקש לדעת את שמו של האל, מפני שידיעת שם האל נחוצה למשה כדי שבני ישראל יאמינו לו כי אכן האל נגלה אליו. תשובת האל מורכבת מכמה היגדים. ההיגד הראשון "אהיה אשר אהיה" מדגיש את עוצמת העזרה המוחלטת של האל ללא שום הגבלה.
ההיגד השני "אהיה שלחני אליכם" משמש כהקדמה והצהרה חגיגית של האל על שמו המפורש ותאריו. האל מציג את שמו המפורש ואת נצחיותו, "זה שמי, לעולם וזה זכרי לדור ודור". האל מצווה על משה ללכת אל זקני ישראל ולספר להם על ההתגלות והשליחות. לאחר שיתוף הפעולה עם זקני העם מצטווה משה לעמוד בפני פרעה ולבקש את שחרורם של בני ישראל לשלושה ימים כדי לחוג חג להי בהר סיני. הבקשה של משה היא תכסיס, ולפיכך משה דורש רשות לכל העם לצאת לחג בעוד פרעה המגלה היכרות עם הפולחן העברי מרשה רק לגברים לצאת. בקשה זו הייתה מקובלת במצרים.
עדויות מתקופת פרעה רעמסס מצביעות על ימים חופשיים שניתנו לעמים במצרים עבור פולחן. הבקשה עצמה מעוררת קושי, מפני שתכנית האל היא להוציא את ישראל מבית העבדים ולא לשוב אל מצרים, אך בקשה זו מהווה את תחילת המשא ומתן עם פרעה. האל מודיע למשה כי פרעה יסרב לבקשה זו ורמז למשה על עשר המכות אשר בהן יוכו המצרים ואחריהן ייצאו בני ישראל ברכוש גדול.