• פס' א'-ו': עלייתו של יוסף לגדולה בבית פוטיפר
• פס' ז'-י"ג: אשת פוטיפר מנסה לפתות את יוסף, ויוסף מסרב
• פס' י"ד-כ"ג: אשת פוטיפר מאשימה את יוסף באונס ויוסף מושלך לכלא
הסופר חוזר אל סיפור יוסף בפרק לט בעזרת חזרה מקשרת - חזרה על ביטוי מסיפור מכירת יוסף: "והמדינים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר סריס פרעה מיד הישמעאלים" (לז, 36) - "ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים". (לט, 1). יוסף הובא מצרימה אל ביתו של פוטיפר, סריס פרעה. הצלחתו של יוסף בבית פוטיפר גרמה לעלייתו בסולם הדרגות בבית פוטיפר. יוסף היה ממונה על בית פוטיפר ועל עבודות השדה באחוזת פוטיפר. הצלחת יוסף בבית פוטיפר היא בזכות ברכת האל. אשת פוטיפר, סרים פרעה, מנסה לפתות את יוסף פעמים אחדות. בפעם הראשונה היא פונה אליו בדרך ישירה "שכבה עימי". בשל מעמדה הגבוה היא בעלת הבית, ואילו יוסף עבד זר. יוסף מסרב, אך אשת פוטיפר ממשיכה להציק לו מדי יום.
הניסיון האחרון לפתות את יוסף מתרחש בזמן ששניהם לבדם בבית. אשת פוטיפר אוחזת בבגדו של יוסף. אך יוסף עומד בפני הפיתוי ובורח מן הבית בזמן שבגדו נשאר בידיה של אשת פוטיפר. אשת פוטיפר מנסה כעת להפליל את יוסף. בתחילה היא מוסרת את גרסתה השקרית למאורעות לבני ביתה ואחר כך לבעלה. בדברי אשת פוטיפר לעבדי ביתה היא מדגישה את מוצאו הזר - "איש עברי" - ומעמידה אותו לעומתה ולעומת עבדיה המצרים. היא טוענת כי בא לצחק איתה ולשכב עימה. לדברי האישה יוסף השאיר אצלה את בגדו, כאילו יוסף כבר התפשט, אך למעשה הבגד נשאר בידה לאחר כריחת יוסף ממנה.
בדבריה לפוטיפר בעלה היא מספרת גרסה שונה של האירועים. היא מכנה את יוסף "עבד" לעומתה ולעומת בעלה, והיא אינה מציינת את האשמה העיקרית כביכול, שיוסף ניסה לשכב איתה. מוטיב הבגד חוזר בסיפור זה. הוא משמש כראיה לפשעו כביכול של יוסף ולהחלטת פוטיפר להשליך את יוסף לבור - בית האסורים.