סיפור זה מתחלק לשני חלקים: הבטחת בן יורש לאברם, והבטחת ארץ כנען לצאצאי אברם. החלק הראשון של הפרק נפתח בהבטחת האל: "אל תירא אברם...". אברם חשש למות ללא בן יורש. לפי חוקי המזרח הקדום. מי שלא נולדו לו ילדים אימץ את עבדו הבכיר והוריש לו את רכושו, לכן אברם חושש להוריש את רכושו לעבדו הבכיר. האל מבטיח לאברם בן יורש ומחזק את ההבטחה בהוצאת אברם החוצה ובסמל ריבוי הכוכבים. בחלקו השני של הסיפור כורת האל ברית עם אברם. אברם לוקח שלושה סוגי בהמות או בהמות בגיל שלוש שנים וציפורים. הוא מבתר את הבהמות, מניח את הבתרים זה מול זה, אך אינו מבתר את הציפורים. עיט מנסה לחטוף את הפגרים, אך אברם מבריח אותו. בספרות המזרח הקדום מתואר ביתור בעלי חיים כחלק מכריתת ברית בין שני צדדים. האל בכבודו ובעצמו עובר בצורה של לפיד אש בין הבתרים. על מנת לחזק את ההבטחה לאברם ולכבד אותו, האל משפיל את עצמו ומביא איום על עצמו, אם לא יקיים את הבטחתו. ביתור בעלי החיים, ירידת העיט והברחתו נושאים אופי סמלי: שלוש הבמות המבותרות מסמלות את הדורות של צאצאי אברם העתידים להשתעבד במצרים, והציפורים השלמות מסמלות את הדור העתיד להשתחרר ממצרים. האל מודיע לאברם על התכנית על פיה יירשו בני אברהם את האר). הם עתידים להיות גרים בארץ לא להם ולהשתעבד בארץ זרה ואחר כך לרשת את האר). ירושת הארץ תתחיל לאחר שמכסת החטאים של תושבי כנען תגיע לשיאה.